תנובה השדה בע"מ נ' שבתאי ואח'

החלטה

ביום 1.5.11 , הגיש הנתבע 1 בקשה לביטול צו עיקול זמני שהוטל על נכסיו ביום 18.4.11.

ביום 9.6.11 ניתנה החלטה ולפיה: "לגבי ביטול העיקולים, איני מקבל הטענה שדי בערובה שנקבע והופקדה, נקבע בזמנו שסיכויי ההגנה אינם גבוהים, מדובר בתביעה על פי שיקים שאוחזת התובעת , העיקולים שנותרו ברישום לגבי נכס מקרקעין ופיקדון כספי, הוטלו מכח הוראות תקנות סדר הדין האזרחי, גם בגדר השיקולים המחמירים יותר של עיקול על פי תקנות סדר הדין, להבדיל מעיקול במסגרת הוצל"פ בעת ביצוע פסק דין, שוכנעתי באופן מספק כי התביעה מבוססת באופן מספק לעניין הטלת העיקול , וכי היה ויבוטל קיים חשש סביר שהדבר יכביד על ביצוע פסק הדין , ככל שיינתן בעתיד"

הנתבע 1 הגיש ערעור (רע"א 22336-07-11 ), וביום 4.10.11 ניתנה החלטה לפיה: "העניין יוחזר לבית משפט קמא על מנת שיוציא מלפניו החלטה מנומקת בעניין הבקשה לביטול העיקול הזמני שהוטל על נכסי המבקש, ובין היתר בשאלת ההכבדה ומאזן הנוחות"

נוכח החלטת בית המשפט של הערעור,ארחיב החלטתי בעניין :

כבר בהחלטתי לבקשת רשות להגן מיום 8.4.10 נקבע כי: "תצהירו ועדותו של המבקש לוקים בחסר מבחינת ציון עובדות וצירוף מסמכים רלוונטיים, יחד עם זאת, לשלב דיוני זה קיימת תשתית מינימאלית, אם כי קלושה ביותר שהנה בבחינת בדלי ראיות המספיקים לצורך מתן הרשות להתגונן הואיל וההגנה נראית על פניה קלושה ביותר, מתן הרשות יותנה בהפקדת ערובה משמעותית"

על גובה הערובה, שנקבעה בסך כחמישית מגובה החוב הנטען, הגיש הנתבע 1 ערעור לביהמ"ש המחוזי, בהודעת הערעור צוין בסעיף 19 , כי אין למערער יכולת להפקיד את הסכום שנקבע, בפס"ד שניתן בהסכמה, הופחת סכום הערובה , ורק לאחר שהסכום הופחת, הערובה הופקדה. כן הוגשו בקשות לעיכוב ביצוע שנדחו, והוגש ערעור על החלטת ביהמ"ש המחוזי לביהמ"ש העליון, בבקשתו, ציין הנתבע 1 כי מצבה הכלכלי של המשפחה בכי רע, הבקשה נדחתה. עיננו רואות, כי הנתבע, בבקשותיו לערכאות השונות, מציין הוא בעצמו את מצבו הכלכלי הרע.

ויודגש , כי המותבים הנוספים האחרים שדנו בעניין, התייחסו לסיכויי ההגנה של הנתבע 1 וציינו כי אינם גבוהים.

לאור כל האמור לעיל אני סבור כי קיים חשש ממשי שביטול הצו יכביד על ביצוע פס"ד , ככל שיינתן בעתיד.

לעניין מאזן הנוחות שעל בית המשפט לשקול בבואו ליתן צו עיקול זמני. בהפעלת שיקול הדעת ע"י בית המשפט בדונו בבקשה למתן צו עיקול זמני, יש לאזן בין האינטרס של התובע להגשים את זכויותיו כפי שייקבעו בפסק הדין, אם זכויות אלה יוכרו, לבין האינטרס של הנתבע שזכות הקניין שלו לא תיפגע.

באיזון זה מוענק לאינטרס של הנתבע מעמד עדיף, ועדיפות זו נובעת משתי סיבות: האחת, התובע נושא בנטל ההוכחה, והשניה, זכות הקניין היא זכות חוקתית, המעוגנת בסעיף 3 לחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו (ראה בש"א 4459/94 סלמונוב נ' שרבני, פ"ד מט (3) 479, ורע"א 5935/97 סיני נ' גלנץ, פ"ד נב (1) 193).

במקרה דנן, באם יבוטל צו העיקול הזמני אשר ניתן על זכויות הנתבע 1 ,הרי שמצבו הכלכלי של הנתבע 1 (שקיבל התייחסות הן בהודעת הערעור ע"א 16535-06-10, הן בפס"ד של ביהמ"ש העליון רע"ע 5747/10, פסקאות ז ו-ט ), יותיר את המשיבה בפני שוקת שבורה, תוצאה שהינה חמורה מן ההגבלה הזמנית על זכות הקניין של הנתבע 1 , ובהתחשב גם בסוג הנכסים שנתפשו, ובכך שמדובר בעיקול ברישום בלבד.

המזכירות תשלח ההחלטה לב"כ הצדדים.

ניתנה היום, י חשון, תשע"ב, 7 נובמבר 2011, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: